אריק איינשטיין במזרח ירושלים

שבלול

לפני המון שנים, נגיד תשע עשרה בערך, גרנו בירושלים, או אפילו יותר מדויק להגיד במבשרת-ציון. היתה לנו מכונית פז'ו 305 בצבע שהוא אולי קצת חום אולי קצת זהב. ברכב הזה היו שני דברים שהיו יותר חשובים מהאוטו עצמו. הראשון היה בובת קוף עם בננה, שישבה על הדש-בורד וקראו לה חיים. השני היה אוסף של כעשרים קלטות, אלבומים של אריק איינשטיין, שהיינו מריצים בטייפ של האוטו נון-סטופ. כדי שהקלטות לא יתקלקלו בשמש, היינו מחביאים אותן באיזו פינה שרק אנחנו ידענו שהיתה קיימת, מין תא נסתר שמצאנו מתחת לדש-בורד, בין ההגה לתא הכפפות. בכל פעם היינו מוציאים משם קלטת אחת ומחזירים קלטת אחרת וככה תמיד היה לנו את אריק ברמקולים של האוטו. באותה תקופה אני למדתי בהר הצופים והייתי מחנה את הרכב בכל מיני מקומות מוזרים שרק הסטודנטים למדע המדינה יודעים שהם קיימים. באחד הימים סיימתי את השיעור האחרון בשעה שמונה בערב והלכתי לכוון הרכב, אבל הוא לא היה שם. אבנר, חבר טוב שלי, אפילו שהוא חי"רניק, עשה אז מילואים במזרח ירושלים, אז התקשרתי אליו מהר מטלפון ציבורי ואמרתי שיקפיץ את הגיזרה כי גנבו לי את האוסף של אריק, כלומר את הפז'ו. תוך שתי דקות אבנר הקפיץ מחסומים באל-עזריה, בוואדי-ג'וז ובאבו-טור והודיע בקשר לכל הכוחות באזור שחייבים למצוא את הפז'ו. בינתיים רצתי לביתן הקב"ט של האוניברסיטה. מצאתי שם את שרגא, ירושלמי מורעל שהיה מ"מ בפלוגה שלי בשריון. מסתבר שהוא קב"ט תורן באוניברסיטה. דיווחתי לו על הקלטות ועל הרכב והוא התחיל להשתולל על המכשיר קשר. תוך חמש דקות כל משטרת ירושלים היתה על הרגליים והדיבור על הרכב עם הקלטות העיר את כל מזרח העיר.

1

הצ'קלקות מילאו את הלילה בהבזקים כחולים והסירנות קרעו את השקט הירושלמי. חצי שעה אחרי כן הגיע מורד מהשב"כ, ביקש כמה פרטים מזהים ואת שמות האלבומים, כדי שיהיו לו גם פרטים מוכמנים, הביע את דעתו לגבי מה שעשה "שבלול" לסצנת הרוק הישראלית ולמערכת היחסים בין אריק לשלום, נכנס לאופל השחורה והתרחק בחריקת צמיגים בכוון עיסאוויה. הסתדרתי אצל שרגא בביתן שהפך לחמ"ל והרצנו טלפונים לכל מי שהיה לו איזשהו קשר טוב במזרח ירושלים. עובדי בתי מלון ומלצרים התבקשו לרדת לרחוב ולהתחיל לרחרח, לשאול את כל מי שבעניין ולהפעיל כל לחץ אפשרי. מורד התקשר בחצות וסיפר על מפעיל אחד שיושב עכשיו בדירת מסתור בארמון הנציב עם סייען שהגיע במיוחד מ- א-שייך ושיש מצב שיהיה מידע מדויק ברבע שעה הקרובה. אחרי חמש דקות מורד התקשר שוב ואמר שמחלקת ימ"מ צרה כעת על מחסן נטוש בענתה שנחשד כבר זמן רב כי מתנהלת בו משחטת רכב, אולי יהיה מזל ויצליחו להגיע לפני הפירוק. ברקע השיחה עם מורד שמענו את הקולות בקשר מזירת האירוע בענתה, קולות ירי והדי התפוצצות רימוני יד נשמעו גם דרך מכשיר הקשר וגם בעד הדלת הפתוחה. יש סיכוי. שרגא חיבק אותי בהתרגשות וכל הגבעה הצרפתית החזיקו אצבעות. יצאתי אל הלילה לשאוף אויר ולחכות למידע נוסף, המסוק המשטרתי שהמריא מהמטה הארצי עבר מעליי והמשיך לכוון מחנה הפליטים שועפט.

2

מורד הגיע בחריקת בלמים ואמר שהאירוע עומד להסתיים ושיש סיכוי טוב לסיום מוצלח. אבנר עלה בקשר ואמר שהחבר'ה שואלים אם לפרק את המחסומים ולשחרר את העצורים ושרגא אמר לו שיש מצב שהכל תיכף נגמר בטוב. הזמן מרט את עצבינו והקשר השתתק כמו שקורה תמיד כשבאמת רוצים לדעת מה קורה. הטלפון השחור צלצל ושרגא קפץ אליו ושאג לתוכו שלא יתקשרו עכשיו, אחר כך החזיר את השפופרת למקומה ואמר שאבנר הודיע שהם בדרך. רעש המסוק הרעים מבחוץ, קרוב קרוב, יצאנו החוצה והפרוז'קטור שלו האיר בדיוק מעלינו. מורד זרק רימון עשן וכיוון את המסוק אל מגרש הטניס של האוניברסיטה ושלושתנו רצנו לכוון אתר הנחיתה. המסוק ירד מהשמים באיטיות על משטח הרקורטן האדום. ברגע שנגע בקרקע, אבנר יצא ממנו בריצה, הוא הסיר את הקסדה וניגש אל מורד לחבקו, אחר כך עבר אל שרגא והגיע אליי. הוא חיבק אותי בכבדות ואחר כך הוביל אותי אל המסוק הרועש, גרר ארגז כבד ברזל מתחת לספסל, פתח אותו והן כולן היו שם. כל הקלטות, מסודרות לפי סדר יציאת האלבומים לאור, מ"מזל גדי" ועד "הייתי פעם ילד": "בוא'נה, לקח להם שמונה דקות לפרק את הפז'ו, אבל ה-דש-בורד היה שלם והאוסף היה בדיוק איפה שאמרת". אבנר נשאר אתנו, המסוק עלה למעלה וארבעתנו הלכנו מחובקים לחמ"ל שחזר בינתיים להיות ביתן, לשתות איזה קפה טורקי, להירגע ולשמוע קצת אריק.

[חמי צמח, 28/11/2013]

הפוסט הזה פורסם בתאריך סיפורים קצרים עם התגים , , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>