הפגישה הראשונה שלי עם הרוע

חדשות הבוקר החזירו אותי ברגע אחד לבוקר ההוא, ואני בן תשע, כשאירועי הלילה הארור בנהריה נחשפים – פרט אחר פרט – ומדינה שלמה מתקשה להאמין עד כמה הרוע יכול להיות רע. בתוך הבוקר ההוא, תלמיד כתה ג' שומע על הפיגוע המחריד בדירת משפחת הרן, המחבלים המגיחים בסירת גומי מהים, הניסיון שלהם להיכנס לחצר השכנים, הכלב שנובח ומעיר את בעל הבית שיוצא ויורה באקדחו, השוטר שנהרג מירי המחבלים, והם ממשיכים לבניין הבא…
היתה זו הפגישה הראשונה שלי עם תקופת הפיגועים מלבנון ועם המחבל סמיר קונטאר, שרוצץ בקנה רובה, על חוף הים היפה כל כך של נהריה, את ראשה של עינת בת הארבע ורצח את אביה מול עיניה. ובדירה שבקומה השניה, האמא סמדר, שפעמים רבות כל כך במשך חיי ראיתי את דמותה מול עיניי, כפי שדמיינתי אותה אז, מחבקת בבוידעם את יעל בת השנתיים ומאבדת בערב אחד את כל משפחתה.

בכל פעם שבנותיי הגיעו לגיל שנתיים, דקרה אותי המחשבה על יעל הקטנה ובכל פעם שהגיעו לגיל ארבע, עלה בי זיכרון עינת שנחטפה אל חוף הים עם דני, אביה.

איני מאמין בנקמות, אבל אני מודה למי שדאג שסמיר קונטאר, האיש שהיה התגלמות הרוע בילדותי, האיש הנורא הזה, רוצח משפחת הרן, לא יראה עוד את אור השמש.

[חמי צמח]

הפוסט הזה פורסם בתאריך חדר המצב של חמי עם התגים , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>