מקוששות

מקוששות דור 3 עזרא צחור

בילדותי, בשוליה של שכונת סלע ברחובות, בסמוך לכניסה לבריכת וייסגל העירונית, נותרה שכונה קטנה של צריפים ממעברה קטנה שהוקמה שם עשרים שנים קודם לכן.

אז, באמצע שנות השבעים, עדיין חיו שם האמהות, שכבר הפכו אז לסבתות, קטנות וכפופות, את פניהן מעולם לא ראיתי, רק את ערמות הזרדים שכיסו את כל גופן, על גבן הקטן, כמנהגן בארץ מוצאן. ילדים קטנים אחרונים עוד שיחקו אז בין הצריפים המטים לנפול, שניים מהם אני זוכר היטב, והזקנות הקטנות, שאולי לא היו באמת זקנות כל כך, היו מסתובבות בצידי הדרכים,

רואות וספק נראות, חלק מהנוף האבסורדי, במרחק 2 רחובות מביתי.

לפני מספר שבועות עברתי ליד ואם אני לא טועה… אני חושב שעדיין נותר שם צריף אחד, אולי אחרון, אולי גם אחת מאותן ההן עדיין נותרה, כמוהו, שם, ובבוקר מוקדם היא עוד יוצאת מביתה, כפופה ועטופה במעיל צבאי גדול וחוזרת אחרי כמה שעות, עטורה בערימת קישושים, כי אין חזק מההרגל, והמסורת היא הרי עמוד השדרה של האנושות.

[חמי צמח]

צילם, אי שם בחולות הנגב, עזרא צחור [מקוששות דור שלוש]

הפוסט הזה פורסם בתאריך חדר המצב של חמי, חמרה- רומן הביכורים שלי עם התגים , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>