ה 22 ביולי 2002

עוברים_לקדש_ברנע

ה 22 ביולי בשנת 2002 היה יום חם כל כך, חם עד שצמיגי המשאית העמוסה חרקו בכל עיקול בכביש הארוך, חם עד שהחול הצהוב – שלא זכה לטיפת צל – צרב את כף הרגל דרך סוליית הנעל העירונית עדיין, חם עד שהמים בברז לא העזו להתקרר כדי שנוכל להרוות צימאון מדברי ראשון, עד שהזיעה הציפה את החולצה עד שהיא איבדה את משמעותה, עד שהיה צריך לעצור כמה פעמים באמצע פריקת הציוד האין סופית, כי היה חם כל כך. הבית היה קטן ותחושת החלוציות גדלה. בחדר הגדול, שכמה ימים אחר כך כבר קראנו לו "הסלון", היו הארגזים מגובבים עד התקרה. הצבנו את הספה בדיוק במקום בו היא נמצאת עד היום, שיהיה איפה לשבת וניסינו להבין מאיפה להתחיל. למחרת כבר היה חדר הבנות צבוע כמו שחדר בנות צריך להיות, מסודר ונקי ויפה, וביתר חדרי הבית אי אפשר היה לזוז, רק שיהיה להן חדר יפה ומסודר ונקי, שיקבל את פניהן כשנביא אותן מחר אל המדבר שלנו, זה שבו החלטנו לבנות ולהיבנות. היתר כבר היסטוריה. היום, בדיוק היום, לפני 14 שנים, הגענו למושב קדש ברנע.
מזל טוב.

את הציור צייר Dudu Dehan לקראת עזיבתנו את החברים במרכז ולכתנו למדבר.

Yulia Zemach Gali Zemach תמר צמח

הפוסט הזה פורסם בתאריך חדר המצב של חמי עם התגים , , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>