הספרים של בארי / חמי צמח

פוסט שני בסדרה

משנפטר דודי האהוב באֵרי עלתה שאלת הספרים.

ואני ביקשתי להיות אחרון האחרונים במשפחה, לקבץ אך את השאריות, לקבל את שיוותר אחרי כל שיבקשו להם בנות ובני המשפחה.

נותר הרבה, רובה הגדול של הספרייה, ספרייתו של בארי, שירשה את ספריית סבי וסבתי, דויד ולאה, ובארי הוסיף עליה עוד ועוד ועוד.

ספרייה שרבים, ובעיקר טובים, היו משוועים לקבלה אליהם ולבנות עבורה ארון ספרים גדול מעץ, ארון ספרים יהודי, אין ארון ספרים יהודי ממנו. ואני זכיתי גם בזה. זכייה עצובה שכזו, אך אין גדולה ממנה.

וזכיתי גם בבית רחב וברעיה אוהבת ספר וכך נמלא חדר השינה שלנו בתלי ארגזים, אותם ארזו באהבת גדולה, בכאב ובחטף (כי הדירה בקיבוץ היתה חייבת להפוך לגן ילדים ב- 1 לספטמבר), בתו ובניו של בארי, בני דודי האהובים, שהספיקו להחתים את כל הספרים בחותמת חדשה.

ולפני הכל, תודתי להם, על שזיכו אותי בהתרגשות העצומה, לגעת בידי, לפתוח ולהציץ, בכל אחד מספריו של בארי שנותרו בספרייתו.

ואף באפשרות, זיכו אותי, להיפרד ממנו בכך, ולהביט בו, בוקר בוקר, ערב ערב, בשכבי ובקומי.

והשימוּ עול על רוחב כתפיי ועל אצבעותיי ועל מאור עיניי, לעסוק במלאכת המיון המייסרת מחד והמלבבת מאידך.

ארבעה ירחים ישבו הספרים בקרטוניהם, עד שאזרתי כוח להתחיל במלאכה. מדי בוקר הבטתי בהר הארגזים וידעתי שעוד לא הגיע זמנם, עד שבאחד הימים פתחתי את הארגז הראשון וכעבור זמן קצר עצרתי וראיתי כי אצטרך להמתין לשעת כושר ממושכת יותר. מאז טפטפתי טפטופים, אחד אחד, אוחז כל ספר בשתי ידיי, מוצא עניין ולא פעם גם איזו פיסת נייר, הערות שוליים רבות מספור, ביאורים ופרשנויות קצרצרות, חלקן של סבי, חלקן של בארי, הקדשות מבארי ואליו, מדויד ואליו, מִלאה ואליה, ממני, מאחותִי ומהוריי אליהם, תודות מהמחברים לבארי או לדויד או ללאה, מכתבים מהמחברים, ביניהם אף חליפת מכתבים קצרה בין ש"י עגנון לסבי, דויד צימרמן, בעקבות חיבורו "על שלושה מסיפורי עגנון" (תשכ"ב).

תוך אריזה חפוזה, רשמו בת ובנֵי בארי על כל ארגז וארגז את כותרתו. על פני רובם רשמו: "יהדות" ובכל הגיעי לארגז הנושא הגדרה זו, אני נמלא חשש, מהנגיעה ביהדות, ממיון היהדות, מחיפוש היהדות, שלו ?, שלי ?, חיפוש שמעולם לא נדרשתי לו והיה מובן מאליו עבורי וכעת, אולי פספסתי משהו ? ובכלל, הרי מבחינת בארי, ואני אחריו, הכל יכול להיחשב כיהדות ומאידך תמיד רחק דודי מהגדרות.

במרוצת השבועות האחרונים הרחבתי ובניתי מדור נוסף בספריית חדר השינה והקיר נמלא עד כלות, אך הן זה לא יספיק.

עודני ממיין …

הפוסט הזה פורסם בתאריך חדר המצב של חמי עם התגים , , , , , , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>