דצמבר 1988 / חמי צמח

מאיר בנאי

דצמבר קר ואני בן שמונה עשרה

חודשיים לפני הגיוס

אוסף את כל חסכונות העבודות של לפני הצבא

ויוצא לבדי למסע באירופה החורפית.

ארבעת הימים הראשונים בפריז

אני גומע עשרות קילומטרים בין שדרות רחבות לסמטאות צרות

הרגליים מאומנות היטב, כושר קרבי

העיניים רוצות לראות כל בניין, כל שלט בפינת כל רחוב

כל בית קפה צרפתי, כל נערה פריזאית.

באחד הערבים אני יוצא לטיול לילי, לגופי מעיל חם וארוך

אל החגורה מוצמד ווֹקמֶן, עם קסטות שמִתנגנות

והן מתחלפות להן לאורך הרחובות הארוכים

מכתיבות את קצב ההליכה, את הלך הרוח ואת החיוך על הפנים.

החושך ירד ואתו גם הקור

הלילה העמיק והשחיר

ואני עליתי על מדשאת שדרת MARS העזובה.

קלטת נוספת הוכנסה אל המכשיר וכאילו ניחשה את הבאות

גשם נשבר פתאום מעל העיר והחל לשטוף את העצים ואת השבילים המאובנים.

כל מה שנותר לי זה להמשיך ללכת, לפרוש ידיים לצדדים

ולהתמכר לשיר שרעם באוזניי ביחד עם המטר שניתך על ראשי.

המים גלשו להם בין הצווארון לבין גבי ואני נכנעתי לשטיפתם את הכל

השיר הלם בראשי ואני הצטרפתי אל המילים האהובות

מגדל הברזל הפיל טיפות ענק על שֵׂערִי.

הרמתי את ראשי אל השמיים

פתחתי את הגרון והתחלתי לשיר

"כי צריך לשטוף הכל"

פוצצתי את הווליום באוזניות, המים כבר בתוך תוכי

ואני זורם אתם ועם הקול שממלא אותי

"לא רוצה לראות הכל כשבא הגשם,

רד כבר גשם, כי העיר כבר עייפה,

היא פוחדת מעצמה

רוצה לנשום"

שכב בשלום על משכבך, מאיר בנאי.

היית עם אנשים רבים בהרבה מאוד מקומות.

תודה לך על הגשם ועל כל השאר.

[חמי צמח, 12/1/17]

הפוסט הזה פורסם בתאריך חדר המצב של חמי עם התגים , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>